סשה ברון כהן הרעיד סדרי עולם עם ההומור המתריס שלו. האם זה בכלל אפשרי כיום?
בוראט וברונו הן רק כמה מהדמויות שהקומיקאי הבריטי-יהודי הכיר לעולם בקרוב ל-30 שנות פעילותו, שחשפו עם ההומור הוולגרי שלהן תופעות גזעניות, אנטשימיות, מיזוגניות ועוד בסובבים אותנו. כעת, הוא חוזר לדמותו הראשונה עלי ג'י בסרט החדש "עלי ג'י: אני מי?", שיעלה בסוף השבוע לאקרנים. אך האם הקהל נותר אותו הקהל, והאם בעידן מודע לעצמו וחסר בושה, הומור המבוסס על השפלה בכלל יכול להיות אפקטיבי?
"תמיד הולכים להיות אלו שישנאו, לא? אני לא האינטלקטואל הראשון שזה קרה לו - זה קרה לישו, זה קרה לגנדי, זה אפילו קרה לברוקלין בקהאם", אמר השבוע המראיין וחובב ההיפ הופ הבריטי עלי ג'י בריאיון לעיתון "הגארדיאן". אם השם המוזר הזה נשמע לכם מוכר אבל עתיק יומין, זה שלא שמעתם ממנו לפחות יותר משני עשורים - אתם צודקים.
עלי ג'י הוא כמובן עוד נדבך באדם והתופעה שהוא סשה ברון כהן, הקומיקאי והיוצר הבריטי-יהודי שהותיר את חותמו על הקומדיה של המאה ה-21 עם שלל הדמויות המתריסות והוולגריות שיצר, ביניהן העיתונאי הקזחי בוראט, כתב האופנה הגאה מאוסטריה ברונו והדיקקטור הערבי אלאדין. עלי ג'י, שהופיע לראשונה בשנת 1998 ב-"The 11 O'Clock Show", רצועת הלילה הסאטירית של ערוץ 4 הבריטי, היה לדמותו הראשונה של הקומיקאי ולפריצתו הגדולה למיינסטרים (לפחות בממלכה המאוחדת).
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
כעת, 26 שנים אחרי שתוכניתה ירדה מהמסך ו-24 שנים אחרי צאת סרטה הראשון "עלי ג'י: הסרט", חוזרת הדמות לקולנוע עם "עלי ג'י: אני מי?" ("?Ali G: Who Iz I"), שיעלה מחרתיים (שישי) באקרנים בישראל ויוצג בהם למשך יומיים בלבד (כשבוע לאחר מכן הוא צפוי לעלות בשירות הסטרימינג אמזון פריים וידאו). כעת, מתכנן עיתונאי ההיפ הופ ליצור סרט תיעוד עם אנשים מחיי היום-יום, בעוד המצלמות עוקבות אחריו במשך שנה של חיפושים. אך העולם שהכיר אי אז בשנות ה-2000 מזמן כבר אינו אותו הדבר, בלשון המעטה. שאלה אחת עומדת על כנה: האם ההומור של עלי ג'י - וברון כהן, על מכלול דמויותיו - בכלל אפקטיבי בשנת 2026?
לאלו מאיתנו שבילו במערה ב-26 השנים האחרונות, או שמא צעיר מדי בכדי לזהות את כהן עם שום דבר אחר מלבד הקול של המלך ג'וליאן בסרטי "מדגסקר" (וגם זה רפרנס בן יותר מ-20 שנה), הנה על קצה המזלג סיפורו של הקומיקאי. בן למשפחה יהודית מלומדת מלונדון ולה קרובים בחיפה (הכוכב ההוליוודי עצמו יודע לדבר מעט עברית), כהן כלל החל כאקדמאי צעיר (בדומה לאחיו הישראלים), כשלמד היסטוריה באוניברסיטת קיימברידג' המהוללת, ועסק בקשר שבין שחורים ויהודים במסגרת התנועה לזכויות האזרח בשנות ה-60 בארה"ב.
מכאן שלעבודתו הבימתית/קולנועית/טלוויזיונית תמיד היה נופך של ניסוי חברתי-אמנות מיצג. דמויותיו לא היו לבידור לא פוגעני נוסח מיסטר בין, אלא לאלו שאוהבות לתפוס את המרואיינים שלהן (השיטה האהובה על ברון כהן) חסרי כל ידיעה מיהו האדם המוזר שיושב מולם ומה כוונותיו הנסתרות, סמוכים ובטוחים שזהו ריאיון שגרתי מטלוויזיה זרה ונידחת. כשהוא נוהג לבחור (לרוב) את מיטב המרואיינים הגזעניים, ההומופוביים, האנטישמיים, המיזוגניים ומה לא שראה העולם, ברון כהן נוטה להביך ולהשפיל אותם בדמויותיו, לגרום להם להתוודות בדעותיהם הנוראיות הכמוסות ביותר, להתריס ולהתנגח בהם.
כך, ברא הקומיקאי סוג אחר לחלוטין של יצירה דוקומנטרית, או אפילו מוקומנטרית - זו שמצמצמת את הפער בין הומור גס ועיתונות חוקרת, שהפכה אותו ואחרים (כמו הדוקומנטריסט זוכה האוסקר מייקל מור, גם אם במידה רבה פחות מוגזמת) לדי זהים ברצונם לחשוף עולם ברגרסיה בשיטות פופוליסטיות. כך, סרט כמו "בוראט" - שהגיע למיליוני צופים והפך את הדמות המוקצנת לשם בית ברחבי העולם - מדלג בקלילות בין חקירה מעמיקה של הגזענות המושרשת בדרום ארצות הברית לבדיחות על אוננות וצואת דובים.
באופן זה, דמויותיו מראש מוקצנות ופועלות על סטריאוטיפים, וזאת כדי לחשוף כביכול את אלו המאמינים בהם ולהציג את הצד שממול כקיצוני יותר. עלי ג'י אינו שונה - כפרודיה על תרבות ההיפ הופ הבריטית הלבנה של שנות ה-90, עלי ג'י הלבן (במקור אליסטר לזלי גרהם) מדבר במבטא פסאודו-ג'מאייקני ובאנגלית שבורה, ומשתמש במונחי ראפ אמריקאיים ("גטו", לדוגמה), לעיתים מיזוגניים. "בהצלחה לך עם הרעיון, מאחל לך שתעשה הרבה כסף", אמר דונלד טראמפ, אז רק איש עסקים נודע, לעלי ג'י בריאיון מ-2003, אחרי שזה הציע לו להשקיע בגלידה שלא נמסה.
אך האם הרצון של ברון כהן לחשוף את הפופוליזם החלול שמולו מנקה את עצמו מאחריות לסטריאוטיפים שחיזק? זהו רק נדבך אחד ביחס לדמויותיו של הקומיקאי ב-2026, בעולם מודע לעצמו ולייצוגיו בהרבה מאשר שהיה בראשית שנות ה-2000. אחדים יקראו לזה "Woke" (למרות שגם התקינות הפוליטית כבר אינה כה באופנה, כשרבים מהשמאל העולמי מבקשים לשחק "מלוכלך" יותר אל מול הימין המתריס), אך גם בזמן אמת הייתה מן הבעייתיות באדם לבן ואמיד המגלם דמויות מוסלמיות, גזעניות או ממדינות מוחלשות. תוסיפו לכך את עמדתו הפרו-ישראלית היחסית של ברון כהן בשנים שמאז טבח 7 באוקטובר (לא בדיוק עניין פופולרי בימינו אנו), וקל להבין כותרות כמו "עלי ג'י חזר. אני הייתי שמח מאוד אם לא היה חוזר" בעיתון "הגארדיאן" - אותו אחד שהעניק במה לקומיקאי שבועות ספורים לאחר מכן.
נניח את האספקט הזה בצד. אחרי הכול, קשה לטעון שברון כהן תומך בגזענות (לפחות זו שאינה עיוור אליה), למרות כל הדברים הבעייתים שעשה. ישנו דבר מהותי בקומדיה של היוצר שנדמה שנעלם לגמרי מהחברה המודרנית של 2026 - אלמנט הבושה. אחרי הכול, דמויותיו של ברון כהן עובדות בלהשפיל את האדם שמולם, ולגרום לו לחשוף את מה שלא היה חושף בריאיון שגרתי. כך, ב"סרט המשך בוראט: העברת שוחד עצום לשלטון אמריקני לרווחת קזחסטן בעבר אומה מופלאה" (שם קליט), שהוציא הקומיקאי ב-2020 - לב תקופת מגפת הקורונה, וכשבועיים לפני הבחירות שבהן טראמפ הודח מכס נשיא ארצות הברית לג'ו ביידן - חשף במערומיו (תרתי משמע) את ראש עיריית ניו יורק לשעבר והפוליטיקאי רודי ג'וליאני, המקורב מאוד לטראמפ (אז בניסיון להטריד מינית עיתונאית (אותה שיחקה מריה בקלובה הבולגריה, שגילמה את בתו של בוראט). אפילו בלב הטראמפיזם הצעקני, התביישו והתכחשו ג'וליאני וטראמפ לתיעוד (טראמפ אף קרא לברון כהן "סוטה").
כיום, 6 שנים בלבד לאחר מכן, אפילו זה נראה "ווקיסטי" מדי לאותם האנשים, או לרבים אחרים בעולם. בכמה יכולה להשפיע הסאטירה של היוצר הבריטי בעידן בו אילון מאסק, האדם העשיר בעולם, תומך בפומבי במפלגות ניאו-נאציות ומצדיע במועל יד? זה שבו עיתונאי מכנה בשידור חי פוליטיקאי מזרחי "קוף"? זה בו האדם החזק בעולם קורא ליריבים דמוקרטיים שחורים השכם וערב "בעלי איי.קיו. נמוך"?
ובכל זאת, מוקדם מכדי להספיד את ברון כהן. גם עם צאת סרט ההמשך ל"בוראט", 14 שנים אחרי הסרט הראשון, נדמה היה שהיוצר לא יכול להיות תלוש יותר מהמציאות שסביבו. בפועל, הוא יצר סערה תקשורתית וציבורית, חשף את גודל הפילוג בעם האמריקאי ואף מצא את עצמו מועמד לאוסקר (וזוכה בפרס גלובוס הזהב). לנו נותר רק לחכות ולגלות מה יקרה הפעם.