ב-2010, הקולנוע חרץ את גורל הרשתות החברתיות. כיום, המצב הפוך לגמרי
ב-2010, הסרט "הרשת החברתית" היה תופעה תקשורתית וציבורית משמעותית שביקשה להעלות דופי בדמותו של מארק צוקרברג, האדם מאחורי אחת החברות המבטיחות בעולם דאז, פייסבוק. 16 שנה אחרי, ופייסבוק/מטא כבר מזמן אינה בחיתוליה - למעשה, נדמה שכוחה גדול יותר מאשר שלעולם הקולנוע והתקשורת אי פעם היה. לרגל עלייתו לאקרנים של סרט ההמשך "החשבון החברתי", ניסינו להבין מה באמת השתנה באותה הדינמיקה, והאם הסרט החדש יכול באמת לייצר את אותו העניין כמו אז?
"ייחלתי שאף אחד לא יעשה עליי סרט כל עוד אני חי", אמר מייסד פייסבוק מארק צוקרברג כשנשאל בזמן אמת על דעתו על הסרט זוכה האוסקר אודותיו, "הרשת החברתית". במהלך הפקת הסרט, ביקש השחקן ג'סי אייזנברג ("כאב אמיתי", "זומבילנד") - שגילם את צוקרברג, תפקיד עליו קיבל מועמדות לאוסקר - לצאת ולפגוש את המיליארדר מעמק הסיליקון, רק כדי "להיחסם" על ידי צוות ההפקה, שהיה משוכנע שאירוע שכזה יוביל לתביעה נרחבת מצד מייסד "פייסבוק" ו"מטא". שתי האנקדוטות האלו מצביעות על כמה הד - תקשורתי וציבורי - היה לסרטו של דיוויד פינצ'ר מ-2010 (על פי תסריט של היוצר המוערך אהרון סורקין, "הבית הלבן", "משפט השבעה משיקגו"), שהתחקה אחר הקמת הרשת החברתית הגדולה בעולם דאז.
בדיעבד, נתפס הסרט בימינו כאחת מהיצירות הגדולות של העשור שעבר - ולו מעריצים כמו קוונטין טרנטינו (שטען כי הוא "מביס כל תחרות בדרך לתואר 'סרט העשור'"). רק אלו שהיו שם בזמן אמת יכולים להבין את משמעותו מחוץ לאולם הקולנוע. עד כמה ענקית שהייתה עוד אז (608 מיליון משתמשים, נכון לסוף אותה שנה), פייסבוק ועולם הרשתות החברתיות היה בחיתוליו; החשש של צוקרברג - אותו הסרט מציג כטיפוס תחמן וללא מצפן מוסרי, בלשון המעטה - כי "הרשת החברתית" תפגע במותג המתפתח היה ממשי.
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
16 שנים אחר כך, והמיליארדר היהודי-אמריקאי שוב מופיע על המסך הגדול ושוב מדקלם מילים שכתב לו סורקין בסרט החדש "החשבון החברתי", שעלה היום (חמישי) לאקרנים בישראל. קל לנחש שצוקרברג הרבה פחות חושש לתדמיתו כעת - אחרי הכול, הצוקרברג אינו אותו הצוקרברג, העולם אינו אותו עולם, הקולנוע כבר לא מרים ומפיל גיבורי תרבות, והרשתות החברתיות - "הבייבי" של אותו יזם - עומדות בראש "שרשרת המזון". נותר לשאול: האם הקולנוע כלל יכול לעורר שיח ציבורי כפי שעשה אז, או האם הכול אבוד מראש?
קצת על הסרט החדש - מעין המשך ל"הרשת החברתית". כשהוא מתבסס על פרשיית ההדלפה מהחברה ב-2021 והתחקיר שהתלווה לה בעיתון ה"וול סטריט ג'ורנל", "החשבון החברתי" עוקב אחר פרנסס האוגן, מהנדסת צעירה בפייסבוק (בגילומה של מייקי מדיסון, בסרטה הראשון לאחר תפקידה זוכה האוסקר ב"אנורה"), שמגייסת את עזרתו של העיתונאי ג'ף הורביץ (זוכה האמי ג'רמי אלן ווייט, "הדוב") בכדי לחשוף את סודותיה השמורים ביותר של הרשת החברתית - מתרומתה של פייסבוק להצתת אלימות במדינות מתפתחות ועד השפעתה המכרעת של אינסטגרם (רשת חברתית נוספת שבבעלות "מטא") על בני הנוער. לנעליו של צוקרברג נכנס הפעם השחקן המועמד לאוסקר וזוכה האמי ג'רמי סטרונג ("יורשים", "המתמחה").
סורקין - שעבר בעשור האחרון גם לכס הבמאי - ביקש לשוב לדמותו הסבוכה של המיליארדר מספר פעמים מאז 2010, אך רצה שפינצ'ר ואייזנברג ישובו לשתף פעולה עימו. שניהם סירבו, ואייזנברג אף טען פומבית כי הוא מבקש שלא יקשרו אותו יותר אף פעם עם דמותו של צוקרברג. "יש לו את בעיותיו שלו עם האדם", אמר סורקין על החלטת השחקן. אי אפשר להאשים אותו: בין אם התסריטאי מאחורי "הבית הלבן" הפנים זאת או לא, מים רבים עברו בנהר מאז צאת "הרשת החברתית".
האמת הפכה למושג נזיל, ואיתה מחויבותה של פייסבוק - ורשתות חברתיות אחרות (טיקטוק, X/טוויטר וכו') לשמירה עליה. מה שהחל כפרויקט בינלאומי שעל פניו "יאחד" בין אומות העולם, יקרב בין הציבור ופוליטיקאים/סלבריטאים ויהפוך את כולנו לכפר גלובלי גדול. בפועל, המציאות הייתה רחוקה מהחזון האוטופי: מאירועי ההסתערות על בניין הקפיטול בוושינגטון בינואר 2021 ועד ההתערבות הרוסית בבחירות האמריקאיות ב-2024, הקיטוב הפוליטי הועצם תודות לרשתות החברתיות. העומדים מאחוריהם - מאילון מאסק ועד סם אלטמן (מנכ"ל OpenAI) - זנחו את העמדת הפנים הליברלית, הותירו את הרגולציה על חברותיהם מאחור וביקשו "לעלות לרגל" למי שדווקא נהנה מאותו הקיטוב - דוגמת מנהיגים פופוליסטיים א-לה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
בכל כמה ימים צצה לה כותרת חדשה בעיתונים שמצביעה על צעד פזיז מצד צוקרברג או "הודאה באשמה" מצד אלטמן על הסכנה שטכנולוגיית ה-AI מציבה לעולם, וזו מתקבלת לרוב בשלוות נפש מצד הציבור הרחב. לא מתוך בחירה בהכרח, אלא כי האקלים הפוליטי הפך כה קיצוני עד שהחברה המודרנית הפכה אדישה לצעדי הרשתות החברתיות וחברות הטכנולוגיה הגדולות. ולא רק בשל כך - במובנים רבים, הרשתות החברתיות הפכו לשמות נרדפים לנו כבני אדם. אנחנו מתקשרים את כל חיינו דרכם ואלו שלא נמצאים בהן הפכו ל"מוקצים". להתנגד להן משמע להתנגד לעצמנו.
מכאן אנו נוגעים בנקודה החשובה ביותר שעושה את כל ההבדל בין התפיסה הציבורית שלנו את "הרשת החברתית" ב-2010 ובין מה שמצפה ל"החשבון החברתי" כיום: אם לפני כ-16 שנה היו אמצעי המדיה הישנים - ביניהם הקולנוע - לאלו שמעצבים את דעת הקהל, היום הרשתות החברתיות והאינטרנט הם העומדים בראש, השולטים בהם ובגורלם.
"הרשת החברתית" הצליח להגיע למעמדו כיוון שרק לפני שנים ספורות, עדיין הסתכלנו על גופי התקשורת כאוחזים באמת, באלו שמטרתם לתווך לנו את המתרחש בחוץ ולחשוף את עוולותיהם של בעלי הכוח. כפי ש"כל אנשי הנשיא" הפך לסיפור בלתי נפרד מפרשיית "ווטרגייט" בשנות ה-70, כך גם "הרשת החברתית" נתפס בקולקטיב דאז כעוד סממן להגנתה של האמנות והתקשורת על האמת וחופש הביטוי.
חשבו על המצב כיום לעומת זאת, או על סיפור טרי ביותר מהשבוע האחרון: אחרי שמבקרי קולנוע ברחבי העולם כתשו את סרטו החדש של טום קרוז, "דיגר", שינה הצוות מאחורי הסרט את אסטרטגיית יחסי הציבור שלו. "אתם תחליטו!", אומרת דמותו של קרוז בפרסומת חדשה לסרט ששוחררה לרשת, בליווי ביקורות קטלניות מצד העיתונות הממוסדת. במילים אחרות, "דיגר" מבקש להגיד לנו - "האליטה המנותקת" שונאת את הסרט ואתכם, אבל רק הציבור יחליט אם הסרט באמת שווה צפייה. הרשתות החברתיות הן אלו שיכריעו את גורל הסרט, ולא הסרט את גורלן.
האם ל"החשבון החברתי" ייתכן הד בסיטואציה שכזו? האם ביכולותו לעורר שיח ולהוריד טייקונים מכיסאותיהם? בספק רב. אולי באמת כוכב הרשת הרג את כוכב הקולנוע.
Decide for yourself. DIGGER – in theaters and IMAX FRIDAY. Tickets on sale now. https://t.co/Z1IpSpFnXd https://t.co/e5ID4WUxbL
— Warner Bros. (@warnerbros) September 29, 2026