כשרוק לובש סימפוניה: ריקי גל והפילהרמונית פתחו חלון לערב בלתי נשכח

זו הייתה הפעם הראשונה שבה חוויתי אמן עם רפרטואר כה מוכר ואהוב, כשהשירים מקבלים עיבודים תזמורתיים עמוקים, עשירים ומרגשים כל כך. הבמה הייתה מלאה עד אפס מקום, ולכל כלי היה תפקיד ביצירת הרמוניה שהפכה את המופע לשלם הגדול בהרבה מסך חלקיו. אחרי פתיחה תזמורתית שרפרפה על פני השירים שעתידים ללוות את הערב, נכנסה הזמרת הוותיקה לקדמת הבמה עם "הנה פתחתי חלון". ואכן, חלון גדול נפתח בפנינו: ההתרגשות הייתה כמעט מוחשית, לא רק בקהל – אלא גם אצל גל עצמה, שניכר היה כי גודל המעמד אינו מובן מאליו עבורה.

באמצע הערב, בעוד ריקי פורשת לרגע מהבמה כדי להפוך מברבור לבן לברבור שחור, עלה לבמה הפסנתרן גיא מינטוס. הוא פלירטט עם קלידי הפסנתר בווירטואוזיות מלאת רגש, והפך את ההפוגה למופע קטן בפני עצמו. הכבוד ההדדי והדינמיקה המוזיקלית הורגשו היטב, ומחרוזת שירי ילדים הוסיפה נגיעה מתוקה למפגש. אחד הרגעים הנוגעים ביותר הגיע עם "שלום לך אחותי", שיר שגל כתבה בעצמה והספיקה להשמיע לאחותה זמן קצר לפני מותה. פתאום השירים הפכו ליומן אישי, לזיכרונות ולמתנות שהחיים משאירים אחריהם. זה היה רגע חשוף, אנושי ומחבר במיוחד.

היה בערב הזה משהו שחרג ממוזיקה. אולי זו התקופה, אולי התקווה לחיבורים אחרים במציאות המורכבת שלנו. על הבמה, לפחות, החיבורים עבדו בהרמוניה מושלמת. וריקי גל, בקולה המוקפד, העוצמתי והמרגש, הוכיחה שוב שמוזיקה טובה לא עומדת רק במבחן הזמן – לפעמים היא גם מצליחה לשמור על מעט מהשפיות של כולנו.