כשלצידו כמה מהאמנים הגדולים בארץ, תמיר מוסקט הציע חוויה מוזיקלית יוצאת דופן
מפיק העל יצא מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה, פתח את פסטיבל "תל אביב" – והוכיח שמפיק מוזיקלי הוא הרבה יותר מאדם שמחבר בין צלילים. עם שורת אמנים מרשימה במיוחד, תזמורת מקהלה ומנעד מוזיקלי כמעט בלתי נתפס, מוסקט העניק לקהל מסע מרהיב בתוך גוף היצירה הפנומנלי שלו
זו לא הייתה עוד הופעה של אמן – זו הייתה חוויה מוזיקלית יוצאת דופן, שהעמידה במרכז הבמה דווקא את מי שבדרך כלל נמצא מאחוריה. תמיר מוסקט, ממקימי בלקן ביט בוקס ואחד המפיקים המוזיקליים הבולטים ביותר בישראל, חשף ב-"I'm A Tribe", מופע הפתיחה של פסטיבל "תל אביב" (שיימשך עד 8 בנובמבר, בהפקת עיריית תל אביב-יפו) שהתקיים אמש (ראשון) את העושר הבלתי נגמר של יצירת – והקהל היה המרוויח הגדול.
לכאורה, הפקה מוזיקלית היא תחום פחות סקסי. משהו שמתרחש מאחורי הקלעים, יתד באוהל, גל בים, אבל מי שנכח בהופעתו של מוסקט יכול היה להבין באופן הכי מוחשי שיש עד כמה היא יכולה להיות לב היצירה עצמה. מוסקט הבריק בווירטואוזיות בין צלילים, סגנונות, כלים ואמנים, והציג פסיפס מהפנט של יצירות שכולן נושאות את טביעת האצבע שלו.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
על במת המשכן לאמנויות הבמה ניצבה להקה רחבה, לצד הקאמרטה הישראלית ירושלים ומקהלת "נונה", שחיברו בין מוזיקה קלאסית, רוק, פולק, מוזיקה צוענית והשפעות ערביות. היה שם הכול מהכול, ולמעשה – הכול היה אחד. הגיוון לא הסתכם במוזיקה בלבד, אלא גם במילים, בטיפוסים, בסיפורים ובשפות האמנותיות השונות. ויקטוריה חנה הביאה את עולמה הייחודי, כששרה על אותיות בתוך מעטפת של וידאו ארט ורקדניות. גלעד כהנא, בדרמטיות האופיינית לו, הגיח מסוף האולם אל הבמה עם "להתבונן בך", כשהוא משחק במילים ובנוכחות הבימתית שלו. בהמשך, תאיר חיים הצטרפה אליו ל-"IMA TRIBE" המופלא, שהמחיש את רוח הערב כולו.
אביתר בנאי, בנוכחות בימתית שאי אפשר לערער עליה, ביצע את "פעימת לב" שמככב לאחרונה בפלייליסטים ברדיו הישראלי, והמשיך עם "מבול" ו"פרגולה". ולמרות זאת, אחד מרגעי השיא במופע כולו היה הביצוע ל"כנען" של שלומי שבן יחד עם בנאי ותומר יוסף. זהו היה מפגש מוזיקלי שהצליח לזקק רגש טהור על הבמה.
שבן, המשמש כמנהל האמנותי של הפסטיבל, היה מעין סנדק של הערב. ביצועו ל"התעוררות", ימים ספורים לאחר הבחירות, קיבל משמעות נוספת, כמעט אקטואלית, והדהד את המחלוקות שמלוות אותנו ואת מה שאנחנו באמת זקוקים לו. ואז, הגיע רגע אינטימי במיוחד: מוסקט וזוגתו לחיים תום מאירה ארמוני ניהלו דיאלוג מוזיקלי מסחרר, ללא מילים. האנרגיות החמות ביניהם עברו דרך הכלים והצלילים, ברגע של אמת, כזה שלא נזקק לשום הסבר.
אביהו פנחסוב, תופעה בימתית בפני עצמה, היה הפתעה נוספת, בעיקר בזכות מנעד ההפקות של מוסקט. הוא לא ויתר על כניסתו הדרמטית לבמה, אבל הפעם נדמה שהוא היה מאופק מעט יותר, נרגש ומפרגן, והעניק את הכבוד הראוי לשותפו ליצירה. "בבון של יפו" ו"זמר של חתונה", שבוצעו לצד רקדנים שהוסיפו את צבע מתבקש, הביאו לבמה את האנרגיה הפינחסובית המוכרת. את הערב חתמה בלקן ביט בוקס, להקת הבית של מוסקט, עם "Fictional", "Trusted You" ו-"Hermetico". קהל התל אביבי לא נותר אדיש, קם על רגליו, רקד והריע בהתלהבות.
לאורך כל הערב, ניכר היה כי מוסקט נרגש מאוד. הוא הודה לקהל, חלק כבוד לשותפיו לדרך, ונראה כמי שמעדיף להניח, כמעט באופן סמלי, את ראשו על כתפו של שבן, גם כשהזרקור מופנה אליו, בדיוק כאיש הצנוע והמקצוען שהוא.
